את הסיפור הזה אני מאמינה שלא אשכח עד מאה ועשרים.
הוא התחיל בשיחת טלפון מבחורה צעירה.
היא הזמינה אותי לצלם תינוקת.
היה לי קשה לחבר בין הקול הצעיר לתינוקת, אבל אז היא הסבירה.
וההסבר היה כל כך קשה, עד שהייתי צריכה קצת זמן כדי להחליט אם אני בכלל מסוגלת לעשות את זה.
זה הסיפור של חיהלה. תינוקת מתוקה ומיוחדת מאוד- תרתי משמע- בת 3 חודשים.
חיהלה נמצאת במוסד לילדים מיוחדים, והמשפחה שלה, מרובת הילדים, שמלווה אותה,
מתקשה להתמודד. לא עם זה שחיהלה נולדה פגועה, אלא עם זה שלא נותר לה עוד הרבה זמן לחיות.
כשהמתנדבת המקסימה התקשרה אלי, היתה לה בקשה לא שגרתית-
צוות המקום שכל כך אוהב את חיהלה רוצה לתת לה ולמשפחה שלה מתנה אחרונה- צילומי ניובורן.
אני אגיד לכם את האמת? בהתחלה רציתי לסרב.
אני אוהבת תינוקות, אוהבת אותם כל כך ונקשרת לכל תינוק שאני מצלמת.
ורק המחשבה על להכיר ולצלם תינוקת שעוד קצת לא תהיה כאן יותר, צמררה אותי.
אבל החלטתי שאני הולכת על זה. ועם רכב מלא ציוד, והמון תפילות, יצאתי לפגוש את חיהלה.
בהמשך אעלה חלק מהתמונות שצילמנו.
בתמונה אני והמתנדבת מארגנות את המקום ואת חיהלה המתוקה לצילומי ניובורן.
