שדה של לבנדר

ביום חמישי בבוקר לפני שבועיים תמר הודיעה שהיא לא מרגישה טוב. אם להיות כנה, קצת חשדתי במניעים אבל סוף שנה וזה... אז זרמתי איתה.

היא אי שם ברחבי הבית, ואני יושבת ועורכת תמונות בכיף,

ואז אני נזכרת!!!

אני נזכרת שעדיין לא יצאתי השנה לשדה הלבנדר בצפון שכל כך רציתי לצלם! ואוטוטו נגמרת העונה!!!

בלחץ אני מתקשרת לבעל השדה והוא, לחרדתי כי רבה, מעדכן אותי שביום ראשון הוא מוריד את הפרחים

ואם אני ממש רוצה לבוא אז שאצא עכשיו! ברגע זה!!!

"תמר" אני צועקת "את באה איתי לצלם לבנדר בצפון?"

פתאום היא מרגישה נהדר! (אמרתי לכם....)

יופי! עכשיו יש לי גם דוגמנית!

היא רצה להתארגן ואני רצה לאלתר צהריים ובינתיים בודקת בווייז וקולטת שקצת ירדתי מהפסים - שעתיים וחצי נסיעה כל צד!!!

אבל אני לא מוותרת!!! חיכיתי שנה שלימה!!!

אין מצב שאני מפספסת את הסגול הסגול הזה!

אין שמלה סגולה לתמר! מה עושים? הופכות את כל הארונות. אין!

איך נצלם אותה בשדה סגול בלי שמלה סגולה?

(כן, אני יודעת, אני פרפקציוניסטית ללא תקנה)

עוצרות על הדרך בחנות בגדים, מוצאות שמלה, רצות לשלם, חוזרות לרכב...

מגיעות לצפון- השעה כבר שש לפנות ערב.

מזל שהיום ארוך והשמש עוד די למעלה בשמים.

ואז אנחנו פוגשות את בעלי המקום.

ותשמעו קטע? מכל השמות שבעולם, לאשתו קוראים לילך.

ויש לה חנות קטנה ומטריפה שמוכרת המון המון דברים, כמעט כולם בצבע.... ניחשתם! לילך!

סבונים קטנים- שהם מייצרים לבד. עם עטיפות עם פרחי לילך- שהיא מציירת לבד.

לבנדר בשקיות בד- שהיא תופרת לבד ועוד המון המון דברים שמציפים את כל החושים.

הוא מכבד אותי ואת תמר בשתיה ובאוכל ואומר: אתן יכולות לאכול! הבת שלנו חזרה בתשובה וכל כך היה לנו חשוב לא לאבד אותה אז הכל כאן כשר!

ואז הם סיימו את היום, נעלו את החנות, השאירו לנו מפתח והלכו.

ותמר ואני נשארנו לחגוג עם פריחת הלבנדר והצבעים המשגעים.

ומאז לא הרפתה ממני המחשבה על האנשים האלו, שבנו הכל בעשר אצבעות, וכל כך שמחים בחלקת האלוקים הקטנה שלהם,

ואני בטוחה שבעוד שנה, כשאחזור לצלם שוב את שדה הלבנדר שלהם, כבר יהיו שם כמה עובדים והמון אנשים שכמוני, פשוט התאהבו.